קיים מושג בקרב האנשים הרואים עצמם כנוצרים, שלפיו התורה שניתנה על ידי אלוהים בהר סיני נועדה אך ורק לעם ישראל.

אך אין לכך בסיס בתנ"ך, ולכן אין זה גם דבר אלוהי.

כי תורת האל לא נוצרה באותו הרגע. היא הייתה קיימת עוד לפני שהארץ נוצרה. אפילו אברהם קיים אותה, ואלוהים עצמו העיד על כך, ראו:
“כי אברהם שמע בקולי ושמר את מצוותי, את חוקותי, את משפטי ואת תורתי.” בראשית 26:5.

מעניין לציין כי אלה הטוענים שתורת האל אינה צריכה להיות מקיימת או נשמרת על ידי הנוצרים בעידן החדש של החסד, מעלים טענה זו אך ורק בגלל הדיבר הרביעי בתורת האל, המתייחס לקדושת השבת.

טענה נוספת המבוססת על הרצון לפטור את עצמם מציות למצווה הרביעית, היא שמה שאנשים מכנים "הברית הישנה" בוטל. אך הם אומרים שהתנ"ך הוא דבר אלוהים, אף על פי שישוע אמר כי "השמים והארץ יעברו, אך דברו לא יעבור". מתי 24:35.

תורת אלוהים ניתנה לעם ישראל כבריתו עם אותו עם, כבסיס חקיקתי. שאר החוקים הרגילים ניתנו באמצעות מלאכים למשה, והמצוות הכלולות בהם היו תקפות לתקופה מוגבלת. לכן כתוב באפסיים:

"המשיח ביטל את תורת המצוות בצורת תקנות, כדי ליצור מתוך השניים אנושות חדשה בתוכו, ולהביא שלום." אפסיים 2:15.

עם זאת, אלוהים עצמו אומר כי לעולם לא יבטל את מה שיצא מפיו. והדבר מתייחס לדבר היחיד שאמר בקולו החי לעם שיצא ממצרים, שהיה תערובת של עמים, לא רק עברים. ראו:

"מלאך ה' הלך מגלגל לבוקים ואמר: — הוצאתי אתכם ממצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם. אמרתי: 'לעולם לא אבטל את בריתי אתכם'."  שופטים 2:1.

והברית שלו היא עשרת הדיברות. ראו:

"ואז הכריז על בריתו, אשר ציווה עליכם, עשרת הדיברות, וכתב אותן על שתי לוחות אבן." דברים 4:13.

ואם כל זה לא מספיק, אלוהים אומר כך:

"מכל אשר נשמע, המסקנה היא זו: ירא את אלוהים ושמור את מצוותיו, כי זהו חובתו של כל אדם." קהלת 12:13.

זוהי ברכה לנוח ביום שבו אלוהים חדל את המלאכה שעשה במשך שישה ימים, וזו הסיבה שבגללה הוא בירך את יום השבת. וכל מי שנוח גם הוא ביום הזה, מבורך על ידי אלוהים.

לכן, חובתכם גם היא להניח את נפשכם ורוחכם מכל עמל עבדותי וחילוני.

גוארולוס, סאו פאולו, 28/05/2926

אולי פרסטס
מיסיונר