היהירות היהודית נמשכת עד היום, מה שמביא לעקשנות ועיוורון. הדבר משפיע גם על כל מי שמקשיב להם ועוקב אחריהם. אך מה הסיבה לכך?
כבר בתקופה שבה ישוע בא למלא את שליחותו עלי אדמה, היהודים – השבט האחרון שנדחה על ידי אלוהים – התרחקו מאלוהים, שכן כבר לא שמרו על מצוותיו. הם נאחזו במנהגים של עניינים שוליים, ערכו טקסים והקריבו קרבנות, מתוך אמונה שמנהגים אלה מבטיחים להם אחדות עם אלוהים.
בטקסט קצר זה, ברצוני להדגיש טעות חמורה שביצעו המנהיגים היהודים באמונתם, בעת חג הפסח שלהם בתקופת מותו של ישוע.
חג הפסח, שהיה משל שבישר את מותו של ישוע, היה אמור להתקיים בערב היום הארבעה-עשר לחודש אביב או ניסן, אחד מחודשי הלוח העברי, שכבר שוּנה על ידי אלוהים, שאמר: “זה יהיה לכם החודש הראשון בשנה”. אם כן, הוא לא היה החודש הראשון, אך הפך לכזה. שמות י"ב.
אף על פי שבפרק י"ב של ספר שמות לא מוזכר שם החודש, הדבר מופיע בקטעים מקראיים אחרים הקשורים לנושא, ראו:
"את חג המצות תשמור: שבעה ימים תאכל מצות, כשם שציוויתיך, במועד הקבוע בחודש אביב; כי בו יצאת ממצרים: איש לא יראה לפני ריק." שמות 23:15.
"את חג המצות תשמור; שבעה ימים תאכל מצות, כשם שציוויתיך, בזמן הקבוע בחודש אביב; כי בחודש אביב יצאת ממצרים." שמות 34:18.
ובכן, מכיוון שהיום, לפי אלוהים, מתחיל ומסתיים עם שקיעת השמש, וחג הפסח היה צריך להיחגג בשעות הערב של אותו יום, כלומר בתחילת הלילה, ישוע קיים אותו כראוי כאשר אכל אותו עם תלמידיו בלילה שבו נעצר. ראו.
"וכאשר הגיעה השעה, התיישב לשולחן, ועמו שנים-עשר השליחים. ויאמר להם: 'השתוקקתי מאוד לאכול עמכם את הפסח הזה, בטרם אענה; כי אני אומר לכם, לא אכלתי אותו עוד עד שיימלא במלכות האלוהים'. ויקח את הכוס, ויברך, ויאמר: 'קחו אותה, וחלקו אותה ביניכם'." לוקס 22:14-17.
זה היה חג הפסח האחרון, שכן מאותו רגע ואילך קבע ישוע את סעודת האדון. ראו:
"כי אני אומר לכם: לא אכלתי אותה עוד, עד שתתגשם במלכות האלוהים. ויקח את הכוס, ויברך, ויאמר: קחו אותה, וחלקו אותה ביניכם; כי אני אומר לכם: לא אשתה עוד מפרי הגפן, עד שתבוא מלכות האלוהים. וייקח את הלחם, ויברך, ויחלק אותו, ויתן להם, באמרו: 'זהו גופי, הנמסר בעדכם; עשו זאת לזכרי.' כמו כן לקח את הכוס, לאחר הסעודה, ואמר: "כוס זו היא הברית החדשה בדם שלי, הנשפך למענכם." לוקס 22:16-20.
אך שימו לב שהיהודים לא אכלו את הפסח באותו תאריך. ראו:
"ואז הובילו את ישוע מבית קיאפא אל בית הדין. והיה זה בשעת בוקר מוקדמת. והם לא נכנסו לחדר הדיון, כדי שלא יטמאו, ויוכלו לאכול את הפסח." יוחנן 18:28.
כפי שניתן לראות בטקסט לעיל, היהודים לא אכלו את הפסח, אלא עשו זאת בלילה שלאחר מכן, כבר למחרת, ביום החמישה עשר לחודש.
זה מראה כיצד הם כבר היו עיוורים ולא ראו בבהירות. וזה כבר נובא, ראו:
"הוא עיוור את עיניהם, וקשה את לבם, פן יראו בעיניהם, ויבינו בלבם, וישובו, ואני ארפא אותם." יוחנן 12:40.
וזה נאמר ליהודים על ידי ישוע עצמו, ראו:
"ויאמר להם ישוע: 'האור עוד עמכם זמן קצר; לכו בעוד יש לכם אור, פן תשיגכם החושך; כי מי שהולך בחושך אינו יודע לאן הוא הולך. 36 בעוד יש לכם אור, האמינו באור, כדי שתהיו בני האור.' את הדברים האלה אמר ישוע; ונסוג לאחור והסתתר מפניהם. ולמרות שעשה לפניהם אותות רבים, לא האמינו בו. יוחנן 12:35-37.
האור שעליו דיבר ישוע הוא תורתו, המכונה גם דברו. תהילים 119:160 ו-142, החלק האחרון; ו-105.
אז היהודים כבר לא שמרו את תורת האלוהים, וזו הסיבה שהיו עיוורים. וגם היום הם ממשיכים לקיים טקסים ומסורות, אך אינם שומרים את חוקי אלוהים, ואף לא את השבת. שכן הם, אפילו בבתי הכנסת שלהם, המעטים שהולכים לשם ביום השבת, אינם שומרים את יום הקודש של האדון, והופכים את האירוע למפגש חברתי, כדי לשוחח על עניינים שוליים ולדבר דברי הבל, דבר שאינו הולם ביום האדון, והוא מגונה בעיני אלוהים. ראו:
"אם תסור רגלך משבת, מלעשות רצונך ביום קדשי, ותקרא לשבת תענוג, ויום קדוש לה' יום כבוד, ותכבד אותה בלא ללכת בדרכיך, ולא לחפש את רצונך, ולא לדבר את דבריך." ישעיהו 58:13.
ואם עדיין היית מייחס ערך כלשהו למנהיגיך ולמנהגיהם, עשה כפי שאמר ישוע: "הניחו להם: הם מורי דרך עיוורים; והנה, אם עיוור ינחה עיוור, שניהם יפלו לתוך הבור." מתי 15:14.

Oli Prestes
מיסיונר